כדי לזהות מקור רטיבות בקיר שואלים מאיזה צד הגיעו המים. לחות שמתעבה מאוויר החדר נאספת על פני הקיר ונחלשת עם איוורור, ומים מנזילה או מבחוץ מגיעים מתוך הקיר או מהתקרה. נייר אלומיניום שמודבק על הכתם מבחין ביניהם. מד המים עוזר לבדוק אם יש נזילה באספקה של הדירה, אבל לא רואה נזילה מהניקוז. כשהתוצאות סותרות, צריך איתור נזילות עם מכשור.
רטיבות בקיר מגיעה משלושה כיוונים אפשריים: עיבוי של לחות מהאוויר בחדר, נזילה ממערכות המים של הדירה, של הדירה שמעליה או של דירה סמוכה, או מים שחודרים מבחוץ דרך קיר החוץ או מהקרקע. הטיפול בכל כיוון שונה, ולכן השאלה הראשונה אינה איך מעלימים את הכתם אלא מאיפה הוא בא. הסימנים בשטח וכמה בדיקות ביתיות פשוטות מצמצמים את האפשרויות, אבל לא בכל מקרה הם מכריעים.
המדריך מיועד לבעלי דירות שגילו כתם, צבע מתקלף או ריח של טחב, ורוצים לדעת את מי להזמין לפני החורף. הוא עוזר לזהות כיוון ולהגיע מוכנים לשיחה עם איש מקצוע, ואינו מחליף איתור נזילות עם מכשור.
עיבוי, נזילה או חדירה מבחוץ: מה ההבדל
עיבוי הוא מים שכבר היו באוויר של החדר. בישול, מקלחת, כביסה שמתייבשת בפנים והנשימה של האנשים בבית מוסיפים לאוויר אדי מים. כשהאוויר הזה פוגש משטח קר מספיק, האדים הופכים לטיפות על פני המשטח. הטמפרטורה שבה זה קורה נקראת נקודת טל, והיא נקבעת לפי הטמפרטורה של האוויר ולפי הלחות שלו.
דוגמה שממחישה את סדר הגודל: בחדר של 20 מעלות עם לחות יחסית של 60 אחוז (לחות יחסית היא כמות אדי המים באוויר ביחס למקסימום שהוא יכול להכיל בטמפרטורה הזו), נקודת הטל היא כ-12 מעלות. כל משטח בחדר שקר מזה, למשל פינה של קיר חוץ ביום חורף או מסגרת של חלון, יתחיל לאסוף לחות. ככל שהלחות בחדר עולה, נקודת הטל עולה איתה, ומשטחים פחות קרים מתחילים להירטב.
נזילה היא מים ממערכות המים של הדירה, של הדירה שמעליה או של דירה סמוכה: צנרת אספקה שמזינה ברז, מקלחת או דוד, צנרת ניקוז, או מים שנשפכים ומחלחלים דרך הרצפה. המים האלה מגיעים מתוך הקיר, מאחוריו או מלמעלה, ולא מהאוויר בחדר.
חדירה מבחוץ היא מים שעוברים דרך מעטפת הבניין, כלומר הקירות החיצוניים, הגג והחלונות. גשם שמונע ברוח יכול לחדור דרך סדקים ונקבוביות בקיר החוץ, ובדירת קרקע או בבית פרטי גם לחות שעולה מהקרקע יכולה להרטיב את הקיר מלמטה.
ההבחנה המעשית נוגעת לכיוון שממנו הגיעו המים. בעיבוי הם מופיעים על פני השטח ומגיעים מצד החדר. בנזילה ובחדירה מבחוץ הם מגיעים מתוך הקיר או מלמעלה. הבדיקות שבהמשך מנסות לענות בדיוק על השאלה הזו.
מה הכתם מספר על מקור הרטיבות בקיר
לפני שמשתמשים בכלי כלשהו, הכתם עצמו נותן רמזים. אף אחד מהם אינו הוכחה, אבל יחד הם מצביעים על כיוון.
מיקום. כתם בפינה של קיר חוץ או סביב חלון מתאים לתמונה של משטח קר, כלומר לעיבוי, אבל גם לחדירת גשם דרך הקיר. כתם שמתרכז סביב נקודה מסוימת, מתחת לברז, מאחורי אסלה או על קיר שבצד השני שלו יש מקלחת או מטבח, מכוון לצנרת. כתם בחלק העליון של הקיר או בתקרה יכול להגיע גם מהדירה שמעל, מהצנרת שלה או מרצפה רטובה אצלה. כתם ברצועה התחתונה של הקיר, בדירת קרקע או בבית פרטי, מעלה אפשרות של לחות שעולה מהקרקע, ומכוון לבדיקה של האיטום מול הקרקע.
מה יש בצד השני. קיר פנימי שמפריד בין חדרים אינו חשוף לגשם ולקור של החוץ, ולכן כתם עליו מכוון קודם לצנרת שעוברת בו או לדירה סמוכה, ובדירת קרקע או בבית פרטי גם ללחות שעולה מהקרקע. קיר חוץ פתוח לכל שלושת המקורות.
עיתוי וקצב. כתם שמופיע או מתרחב אחרי גשם, למשל על קיר חוץ שחשוף לגשם שמונע ברוח, מצביע על חדירה מבחוץ, והצעד הבא הוא בדיקה של איטום המעטפת. כתם שמופיע בימים קרים ובחדרים שבהם מתקלחים, מבשלים או מייבשים כביסה, ונחלש כשמאווררים, מתאים לעיבוי. כתם שנשאר רטוב וממשיך לגדול גם בתקופה יבשה, בלי קשר למזג האוויר, מכוון לנזילה, וברצועה התחתונה בדירת קרקע או בבית פרטי גם ללחות שעולה מהקרקע.
כדי שהרמזים האלה יהיו שימושיים, מצלמים את הכתם, מסמנים בעיפרון את הגבול שלו ורושמים את התאריך ואם ירד גשם בימים שלפני. ככה אפשר לראות אם הוא מתרחב, ומתי.
ללחות שעולה מהקרקע יש גם השלכה על הטיפול. לפי סקירה של חוקרים מאוניברסיטת צ'למרס בשוודיה, במצב כזה נוצרים על פני הקיר גבישי מלח, והם יכולים להמשיך לספוג לחות מהאוויר גם אחרי שמקור המים טופל, כך שהקיר עלול להישאר רטוב.
המקורות גם יכולים להתקיים יחד. קיר חוץ קר בחדר רחצה יכול לסבול גם מעיבוי וגם מנזילה מהצנרת שעוברת בו, והסימנים של האחד מסתירים את השני.
בדיקת נייר האלומיניום: מהאוויר או מתוך הקיר
זו הבדיקה הביתית שמבחינה ישירות בין עיבוי למים שמגיעים מתוך הקיר. מדביקים יריעה גדולה של נייר אלומיניום על האזור הרטוב, מקבעים אותה בנייר דבק, ובודקים אותה כעבור כמה ימים.
לפי הסקירה של צ'למרס, זו הדרך הקלה ביותר לגלות את מקור הבעיה. לפי הסקירה, לחות על הצד של היריעה שפונה לחדר מעידה על לחות גבוהה בפנים, כלומר על עיבוי, ולחות מאחוריה מעידה על מים שחודרים מבחוץ דרך הקיר.
לבדיקה יש מגבלה. לחות מאחורי היריעה מלמדת שהמים מגיעים מתוך הקיר, ולא בהכרח מבחוץ. היא יכולה להגיע גם מצנרת שעוברת בתוכו. לכן את ההבחנה בין נזילה לחדירה מבחוץ ממשיכים בבדיקת מד המים ובעיתוי של הכתם.
הבדיקה מתאימה לכתם על קיר חלק ונגיש, כשרוצים הכרעה ראשונה בין צד החדר לצד הקיר. במקרה קצה, בדיקה שנעשית בתקופה חמה ויבשה עלולה להשאיר את היריעה יבשה בשני צידיה ולתת תשובה ריקה גם כשיש בעיה: עיבוי שתלוי בקור וחדירה שתלויה בגשם לא יופיעו בה. במצב כזה אפשר לחזור על הבדיקה בימים קרים, או אחרי גשם כשחושדים בחדירה מבחוץ.
בדיקת מד המים: האם יש נזילה בצנרת
תאגידי מים כמו מי-ציונה ומעיינות אתא מנחים בדיקה עצמית פשוטה: סוגרים את כל הברזים בנכס, כולל מכונת הכביסה וכל מכשיר אחר שצורך מים, ובודקים אם מד המים (המונה) ממשיך להתקדם. אם הוא ממשיך לזוז, יש חשד לנזילה. הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית, EPA, ממליצה לרשום קריאה ולחזור אליה אחרי שעתיים שבהן לא משתמשים במים. אם הקריאה השתנתה, כנראה שיש נזילה.
אם מדי המים של הבניין מרוכזים בחדר המדרגות או בגומחה משותפת, מוודאים קודם איזה מונה שייך לדירה. בדיקה של המונה של השכנים תלמד על הצנרת שלהם ולא על שלכם.
הבדיקה מתאימה כשהכתם נמצא ליד צנרת או כשהוא ממשיך לגדול בלי קשר לגשם. המגבלה שלה היא שהמונה מודד כל זרימה בנכס. תוצאה חיובית אומרת שזורמים מים איפשהו בנכס, ולא בהכרח בקיר הרטוב. מיכל הדחה שדולף לאסלה יזיז את המונה בדיוק כמו צינור סדוק בקיר, ולכן לפני שמסיקים מסקנה בודקים שהאסלות לא ממשיכות להתמלא. למשל, מקשיבים אם מיכל ההדחה ממשיך להתמלא כשאף אחד לא הוריד בו מים. כשהמונה זז גם אחרי הבדיקה הזו, זה עניין לאינסטלטור.
גם לתוצאה השלילית יש גבול. מד המים סופר מים שנכנסים לנכס, ולכן נזילה מצנרת הניקוז לא תופיע בו. מונה שלא זז לאורך הבדיקה לא הראה נזילה באספקה של הדירה, וככל שהבדיקה ארוכה יותר, כמו השעתיים ש-EPA מציינת, הממצא חזק יותר. על הניקוז הוא לא אומר דבר. כתם שממשיך לגדול ליד מקלחת, אמבטיה או כיור כשהמונה לא זז עדיין יכול להגיע מהניקוז שלהם, ולכן כאן כבר צריך איתור נזילות עם מכשור.
כשהבדיקה מצביעה על נזילה בבית ישן, השאלה הבאה היא אם לתקן נקודתית או להחליף את הצנרת בבית ישן.
מד לחות ביתי: לבדוק אם זה עיבוי
מד לחות דיגיטלי מודד את הלחות היחסית של האוויר בחדר. EPA ממליצה, כשאפשר, לשמור על לחות של פחות מ-60 אחוז בבית, ובאופן אידיאלי בין 30 ל-50 אחוז. הסף הזה נועד למניעת עובש, אבל הוא נותן גם נקודת ייחוס לאבחון: אם בחדר עם הכתמים מד הלחות מראה ערכים מעל 60 אחוז לאורך זמן, ולא רק לזמן קצר אחרי מקלחת או בישול, וגם נייר האלומיניום מראה לחות על הצד שפונה לחדר, זה מחזק את האפשרות של עיבוי.
במקרה כזה הטיפול מתחיל באוויר ולא בקיר: להוציא את האדים החוצה במקום שהם נוצרים, ולאוורר את החדר. לפי הסקירה של צ'למרס, מסיר לחות הוא כלי נוסף להורדת הלחות בחדר, לצד איוורור. בחדר רחצה בלי חלון, זה עובר דרך איוורור מקלחת בלי חלון.
המגבלה של מד הלחות היא שהוא מודד את האוויר, לא את פני הקיר. מה שקובע אם יהיה עיבוי הוא הפער בין הטמפרטורה של המשטח לנקודת הטל, ולכן פינה קרה במיוחד יכולה להירטב גם כשהקריאה בחדר נראית סבירה. גם הכיוון ההפוך אפשרי: קיר שרטוב מנזילה או מחדירה מבחוץ מאדה מים לחדר, ויכול בעצמו להעלות את הקריאה.
הסייג למסיר לחות נוגע למקור. לפי אותה סקירה, מסיר לחות מוריד את לחץ האדים בפנים, כלומר את כמות אדי המים באוויר, ולכן כשמעטפת הבניין אינה תקינה הוא עלול להאיץ מעבר של לחות מבחוץ דרך הקיר. הסקירה, שעוסקת בו כשיטה לייבוש קירות, ממליצה להשתמש בו רק כשהמעטפת תקינה. לכן, לפי המנגנון הזה, הוא מתאים יותר כשהבדיקות מצביעות על עיבוי, ופחות כשיש סימנים לחדירה מבחוץ, דרך קיר החוץ או מהקרקע.
מתי הבדיקות הביתיות לא מספיקות
יש מצבים שבהם הסימנים והבדיקות הביתיות לא מובילים לכיוון אחד ברור, ואז נדרש איתור נזילות עם מכשור.
באיתור כזה אפשר להיתקל, בין השאר, בשיטות האלה. מצלמה טרמית מזהה הפרשי טמפרטורה על פני השטח, ולפי יצרנית המצלמות HIKMICRO המצלמה שלה מאפשרת לצמצם את האזור הכללי של הבעיה בלי לפתוח את הקיר. גלאי אקוסטי מאזין לצליל, ואותה יצרנית מתארת את הגלאי שלה כמנתח את התדר, העוצמה והמיקום של הקול כדי לאתר את נקודת הנזילה. מד רטיבות לחומרי בנייה, שהוא מכשיר אחר ממד הלחות הביתי שמודד את האוויר, מודד בכמה עומקים בקיר ונותן מידע על הכיוון: לפי הסקירה של צ'למרס, לחות שעולה ככל שמתקדמים מבפנים החוצה מצביעה על מקור חיצוני, ולחות שיורדת מצביעה על מקור מצד החדר. גם כאן, צנרת שעוברת בתוך הקיר קרוב לפניו יכולה לתת תמונה דומה.
הצעות מחיר לאיתור נזילות עם מכשור יכולות להיראות דומות ולכלול דברים שונים. כדי להשוות ביניהן, שואלים:
- באילו שיטות ישתמשו, ולמה דווקא בהן במקרה הזה.
- האם יתקבל דוח בכתב שמציין את המיקום שאותר.
- האם המחיר כולל פתיחה וסגירה של הקיר, או רק את האיתור.
- מה קורה אם המקור לא נמצא.
השאלה על פתיחת הקיר חשובה, כי ההצעה צריכה לומר מה קורה אם האיתור מצמצם אזור ולא מגיע לנקודה מדויקת.
לצבוע, לנקות או לחכות?
צבע חדש על כתם רטוב מסתיר את הסימן ולא את הבעיה. הוא גם מוחק בדיוק את המידע שעוזר לאבחן: הגבול של הכתם, הקצב שבו הוא מתרחב, והקשר שלו לגשם. לכן צובעים רק אחרי הטיפול בגורם ואחרי שהקיר התייבש. מה משתבש בצביעה בתנאי לחות מוסבר במאמר על צביעת קירות בלחות.
לפי EPA, המפתח לשליטה בעובש הוא שליטה ברטיבות: מנקים את העובש ומתקנים את בעיית המים. אם מנקים ולא מתקנים, לפי EPA סביר שהעובש יחזור. באותו מדריך EPA מציינת שכשיש עובש גלוי, ברוב המקרים אין צורך בדיגום, כלומר בבדיקת מעבדה של העובש. בדיקת עובש בתשלום גם לא עונה על השאלה מאיפה מגיעים המים.
גם המתנה עולה משהו. EPA מציינת שכאשר חומרים ואזורים רטובים מתייבשים תוך 24 עד 48 שעות מנזילה או משפיכה, ברוב המקרים עובש לא יצמח. כתם שנשאר רטוב לאורך זמן נותן לעובש את התנאים שהוא צריך. מבחינה בריאותית, לפי EPA עובש עלול לגרום לתגובות אלרגיות אצל אנשים רגישים ולהחמיר אסתמה אצל חולי אסתמה שאלרגיים לו, והוא יכול לגרות עיניים, עור, אף, גרון וריאות. זו סיבה נוספת לא לדחות את האבחון.
סדר עבודה, מהבדיקה הביתית לאיש המקצוע
- מצלמים את הכתם, מסמנים את הגבול שלו ורושמים מתי הופיע ואם ירד לפניו גשם.
- בודקים מה יש בצד השני של הקיר, אם עוברת בו צנרת, ומה נמצא בדירה שמעל ובדירה הסמוכה. אם הכתם מגיע מלמעלה או מקיר משותף, אפשר לבקש מהשכן לעשות את בדיקת מד המים אצלו.
- עושים את בדיקת מד המים, אחרי שמוודאים שהאסלות לא ממשיכות להתמלא.
- מדביקים נייר אלומיניום על הכתם, ובמקביל מודדים את הלחות בחדר.
אם התוצאות לא מובילות לכיוון אחד ברור, זה הזמן לאיתור נזילות עם מכשור.
